"ההרה" זה אברהם

"ההרה" זה אברהם

"ויהי כהוציאם אתם החוצה ויאמר... ההרה המלט פן תספה" (יט,יז).

וזו לשון רש"י "אצל אברהם ברח שהוא יושב בהר שנאמר "ויעתק משם ההרה" ואף עכשיו היה יושב שם שנאמר 'אל המקום אשר היה שם אהלו בתחילה'... " (יט,יז).

צריך לברר מנין חז"ל למדו שהמלאך התכוון לאברהם ולא להר כפשט הפסוקים לכאורה? וכמו כן צריך לברר מה שכתוב לאחר שלוט ברח לצוער "ויעל לוט מצוער וישב בהר... ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן ואיש אין בארץ לבוא עלינו

כדרך כל הארץ" (יט,ל-לא).

היכן לוט ישב לאחר שעלה מצוער? אם המילה "בהר", ששם ישב לוט לאחר עליתו מצוער, כוונתה לאברהם, כיצד חשבו בנותיו של לוט שכולם מתים (רש"י יט,לא) הרי אברהם ועבדיו כולם חיים?!

ההר המיוחד

נלע"ד בעזה"י להסביר את מקור דברי קודשם של חז"ל ולהראות כיצד על פי דבריהם תורתנו הקדושה מדוקדקת בצורה אלקית, פלאי פלאות.

המלאך אמר ללוט "ההרה המלט" בה"א הידיעה, וגם לוט ענה לו "לא אוכל להמלט ההרה". זאת לעומת מה שמסופר במלחמת הארבעה את החמשה "וינסו מלך סדם ועמרה ויפלו שמה והנשארים הרה נסו" (יד,י), בלי הא הידיעה. כלומר, המלאך ולוט דברו על ההר הידוע. גם אצל משכנו של אברהם כתוב ההרה - "ויעתק משם ההרה", אל ההר הידוע שנמצא בין בית אל ובין העי.

כעת נבין מנין רש"י למד, שלוט באומרו למלאכים "לא אוכל להמלט ההרה" כוונתו היתה להסביר להם מדוע אין הוא יכול ללכת לאברהם, כיון שכתוב "ההרה" בהא הידוע. וזו לשון רש"י "פן תדבקני הרעה - כשהייתי אצל אנשי סדום, היה הקב"ה רואה מעשי ומעשי בני העיר, והייתי נראה צדיק וכדאי להנצל, וכשאבא אצל צדיק [אברהם], אני כרשע..." (יט,יט).

להיכן הלך לוט לאחר יציאתו מצוער

צריכים אנו לברר להיכן הלך לוט לאחר יציאתו מצוער. על מנת להבין זאת, עלינו להקדים להסביר מדוע לוט ברח מצוער לאחר שביקש מהמלאך לברוח לשם. אומר הרמב"ן "מפני שהיא מן המקומות שנגזרה עליהם ההשחתה, ובתחִנתו של לוט הניחה המלאך בעבור שלא יוכל להמלט ההרה בו ביום, חשב בלבו כי לא יארך לו עוד אחרי שיש לו זמן רב להמלט ההרה, ולכך אמרה בתו ואיש אין בארץ, שחשבה כי בצאת אביה משם נשחתה צוער".

בנוסף לכך, עלינו גם להקדים את דברי רש"י בפרשת משפטים וזו לשונו "שכל למד ובית והא המשמשות בראש התיבה... אבל כשהיא נקודה פתח, כמו למלך, למדבר, לעיר - נודע באיזה מלך מדבר, וכן לעיר נודע באיזה עיר מדבר" (שמות כב,יט).

כיון שכתוב אצל לוט "וישב בהר", והאות בית מנוקדת בקמץ [קמץ ופתח זהים לענין זה] צריכים לומר שלוט ישב בהר הידוע, הרו של אברהם, אבל מצד שני חייבים לומר, שלוט לא הגיע ממש עד אברהם, כיוון שאם כן, כיצד חשבו בנות לוט שכל האנשים הושמדו באש וגפרית, אלא כוונת התורה, שלוט הגיע לאותו הר שבו אברהם נמצא אבל לא למשכנו של אברהם ממש.

הנחה זו גם מסתברת לפי מה שהקדמנו לעיל בשם הרמב"ן. לוט פחד להשאר בצוער בשל חששו שתתקיים בה הגזירה, ומסתבר ששמע אל עצתו של המלאך שיעץ לו ללכת אל אברהם ובזכות אברהם ינצל מכל צרה, אבל מצד שני אברהם לא רוצה את חברתו הצמודה כמו שאמר לו במפורש "הפרד נא מעלי" (יג,ט), ואם כן, הפתרון המתבקש הוא, להיות בסמוך לאברהם אבל לא יותר מדי קרוב.